שוק הפנסיה הישראלי עבר טלטלות ושינויים רבים בשנים האחרונות, כאשר קרנות הפנסיה וקופות הגמל נמכרו מהבנקים לחברות הביטוח ובתי ההשקעות, הוקמו גופי חיסכון חדשים ויושמו שורה של שינויים בשוק.
לצד כל השינויים הרבים הללו, נושא אחד נמצא כבר שנים במרכז הדיון הציבורי והמקצועי בהקשר לפנסיה – המודל הצ'יליאני.
מודל זה נועד במהותו להתאים את רמת הסיכון של החיסכון הפנסיוני לגיל החוסכים, נושא שקיבל משנה תוקף במשבר הכלכלי של 2008 והירידות החדות בחסכונות הפנסיוניים גם של אלו שכבר נמצאים פנסיה או רגע לפני פרישה.
מהו המודל הצ'יליאני?
המודל נקרא על שם המדינה הראשונה שפיתחה ויישמה אותו בשוק החיסכון הפנסיוני שלה. המודל הצ'יליאני נוקט בקו כלכלי ליברלי בהקשר של ניהול כספי החוסכים בפתרונות פנסיוניים.
המודל פותח והושק בצ'ילה בשנות השמונים של המאה הקודמת ומתקיים במדינה הדרום אמריקאית עד היום. יישום המודל במערכת הפנסיה בצ'ילה נועד גם לשפר עת מצב החוסכים ולשנות את השוק שהיה עד אז ריכוזי ונשלט ע"י קבוצות כוח ולחץ במערכת הכלכלית המקומית, אך הוא גם נועד להכניס למדינה כספים מהשקעות פנימיות וחיצוניות.
מהותו של המודל הצ'יליאני היא התאמת רמת הסיכון של כספי הפנסיה המושקעים באפיקים השונים לגילו של החוסך. הכוונה היא שכספי הפנסיה והחיסכון של חוסכים בגילאים צעירים יותר יכולים וצריכים להיות מושקעים באפיקים בעלי רמת סיכון גבוהה יותר המציעה סיכוי לתשואות גבוהות יותר – למשל בעיקר מניות – כי הם יזדקקו לכסף זה בעוד שנים רבות.
כאשר ההמשך של הנחת היסוד הזו היא שככל שהחוסכים מתבגרים ומתקרבים לגיל פרישה, רמת הסיכון של כספי הפנסיה שלהם צריכה לרדת על מנת שלא לסכן את הכספים שצברו ואת התשואה הסולידית המצופה מחסכונות אלו.
המודל הצ'יליאני מדבר על רמת סיכון כמעט אפסית לחוסכים שממש מתקרבים לגיל פרישה וכמובן שלאלו שכבר יצאו לפנסיה – למשל השקעה רק באג"ח ממשלתיות.
עקרונות מנחים במודל הצ'יליאני
- ציבור החוסכים הפנסיונים אינם בקיאים בניהול השקעות וסיכונים ולכן יש לכפות על המערכת כולה מודל המתאים את רמת הסיכון לגיל החוסך.
- מרבית החוסכים לא יבצעו לבד שינויים נדרשים ברמת הסיכון של כספי הפנסיה שלהם ולכן יש מקום לרגולציה קפדנית כמו זו המיושמת במודל הצ'יליאני.
- משברים כלכליים ואירועים בלתי צפויים יכולים לפגוע בתשואות בטווח הקרוב ולצמצם את היקפי החיסכון של הפנסיונרים, לכן חשוב להגן עליהם באמצעות הפחתת הסיכון, באופן הדרגתי ועד למינימום.
אופן היישום הכללי של המודל הצ'יליאני
לאורך השנים, מדינות שונות אימצו את המודל הצ'יליאני ויישמו אותו במערכת הפנסיונית שלהן, לעיתים תחת שינויים כאלו ואחרים.
באופן כללי, המודל מגדיר כמה מסלולי השקעה ברמות סיכון שונות ועם מערכת דירוג פשוטה להבנה של רמת הסיכון הרלוונטית. המודל הצ'יליאני מגדיר רמות חשיפה מרביות לניירות ערך מסוגים מסוימים בהתאם לרמת הסיכון.
מסלולי החיסכון וההשקעה הותאמו לגילאים שונים, כאשר צעירים יכלו לבחור בין מסלול בסיכון גבוה למסלול ברירת המחדל בסיכון מעט נמוך יותר, הסיכון והחשיפה לניירות ערך תנודתיים ומסוכנים יותר פחת עם הגיל. במודל המקורי הוגדרה רמת סיכון נמוכה יחסית כברירת מחדל לחוסכים מעל גיל 51, עם אפשרות לבחור בשני מסלולים בעלי רמת סיכון נמוכה אף יותר.
המודל הצ'יליאני בשוק הישראלי
כאמור, הדיונים אודות המודל הצ'יליאני מתקיימים בשוק הישראלי כבר שנים יחסית רבות, הממשלה אף החליטה לאמץ את המודל באופן רשמי בשנת 2008 תחת השם המודל החכ"ם (חיסכון כספי מותאם) – אך גם כיום בשנת 2014 היישום אינו מתקיים בפועל באופן גורף והמדינה עצמה דוחה כל הזמן את יישומו ואישורו הסופי.
לצד המצדדים הרבים בהחלת המודל הצ'יליאני על שוק הפנסיה בישראל, יש רבים הטוענים כי המהלך אגרסיבי מדי ועשוי אף ליצור טלטלה שלילית לשוק ההון המקומי. כמו כן, גורמים שונים הביעו חשש כי המדינה עצמה לא תעמוד בהתחייבויות מהמודל לגבי אג"ח מיועדות עבור החוסכים הצעירים של היום כאשר אלו יתקרבו לגילאי פרישה.
נכון לשנת 2014, המודל הצ'יליאני אינו מיושם באופן רשמי או מחייב בישראל, אמור להיות מיושם בצורה כלשהי עד 2016.
החוסכים יכולים (ותמיד יכלו) לבחור עצמאית מסלולי השקעה לפי רמות סיכון וסוג חשיפה אך זהו לא מודל מחייב. כמו כן יש כמה בתי השקעות שכן מציעים יישום מסוים של המודל הצ'יליאני במוצרי החיסכון ארוכי הטווח שלהם. לצד הקוראים ליישומו של המודל הצ'יליאני יש הקוראים למודל אחר, דוגמת מודל הפנסיה האנגלי המגדיר אחרת מסלולי השקעה ובעיקר מתייחס להטבות המס והגדלת החיסכון של הציבור.