פנסיה – תכנון לעתיד

פנסיה, מילה הטומנת בחובה כל כך הרבה מורכבות ונושאים, מצד אחד המילה עשויה לעורר ערגה לפרישה מעבודה והנאה מהחיים הרגועים והטובים, ומצד שני היא עלולה גם לעורר פחדים וחששות מפני העתיד הכלכלי.

הפנסיה היא לא זמן הפרישה, היא סכום החיסכון אותו אנו צוברים בשנים רבות של עבודה והפרשות והיא מרכיב עיקרי במקורות הכספיים שלנו לאחר הפרישה מעבודה.

תחום הפנסיה בישראל עבר שינויים רבים ואף מהפכניים בעשורים האחרונים, כאשר כיום למרבית העובדים בישראל יש חיסכון פנסיוני כלשהו, ובנוסף נוספו לפנסיות היבטים ביטוחיים שונים.

אך האם ההפרשות לפנסיה מספיקות לקיום בכבוד לאחר הפרישה מעבודה? האם יש להוסיף אפיקי חיסכון נוספים ולאן מודל הפנסיה בישראל הולך בכלל – ננסה לתת על כך סקירה כללית ומענה פרקטי במאמר הבא.

מהות הפנסיה

ראשית כל, יש להבין את מהות החיסכון הפנסיוני. בישראל יש שיטות שונות לחסוך לגיל הפנסיה, החל בקופות גמל, דרך ביטוחי מנהלים ועד קרנות הפנסיה שהפכו לפתרון מועדף בשנים האחרונות.

כל סוג חיסכון פנסיוני כזה כולל היבטים רבים ומספיק נושאים לספר שלם, כך שחשוב להבין את ההבדלים, חשוב לדעת איזה חסכונות יש לכם ובאיזו דרך הכי מומלץ וכדאי כלכלית לחסוך כיום לפנסיה (כנאה שעבור רוב החוסכים הצעירים מדובר על קרן פנסיה).

בישראל כיום פנסיה מהווה חיסכון כספי ארוך טווח שבו מפרישים כספים לטובת קבלת קצבה חודשית בגיל הפרישה.

זאת לצד הקצבה של ביטוח לאומי ובשאיפה מקורות הכנסה נוספים. עבור שכירים, קיים כיום הסכם פנסיה חובה המחייב כל עובד ומעביד להפריש כספים לחיסכון פנסיוני – התקדמות משמעותית לכיוון הנכון. כספי החיסכון הפנסיוני מנוהלים על ידיד גופים מוסדיים – חברות ביטוח ובתי השקעות (לאחר שאלו רכשו והקימו חסכונות פנסיוניים בעקבות רפורמת בכר בשוק הבנקאי משנת 2005).

גופים אלו משקיעים את כספי החוסכים באפיקים שונים במטרה לייצר תשואה שתגדיל את החיסכון של כל חוסך – בתמורה לדמי ניהול המשתנים בין מסלולים ושיטות חיסכון שונות ובין הגופים השונים כמובן.

החישוב של מהות החיסכון עצמו וגובה הקצבה משתנה מאפיק חיסכון למשנהו ומדובר על תחום מורכב, אך באופן כללי, החוסך יכול "ליהנות" מהכספים שהפריש לחיסכון, הכספים שהמעביד הפריש והתשואה שהוגה על ידי מנהל החיסכון בניכוי דמי הניהול.

האם ההפרשות יספיקו לפנסיה – מודל הפנסיה לאן?

בעבר לא לכולם הייתה פנסיה בישראל, אך לאלו שכן הייתה היא הייתה במודל הפנסיה התקציבית – מודל שלא קיים כיום.

בזמנו, אנשים הפרישו סכומים נמוכים יחסית לחיסכון פנסיוני (2% באופן כללי), כאשר הובטחה להם פנסיה בגובה מסוים כבר מתחילת ההפרשה וללא תלות בביצועים בשוק ההון. אך מודל זה שונה בגלל חוסר ההיתכנות הכלכלית שלו וכיום החיסכון הפנסיוני תלוי רק בהיקף ההפרשה ובתשואה שהושגה.

כמו כן, בעבר, מרבית כספי הפנסיה הושקעו באגרות חוב בעלות תשואה מובטחת שהונפקו ע"י המדינה (70% באפיק זה של אג"ח מיועדות). אך גם זה בוטל ע"י המדינה וכיום רק 30% מהכספים מובטחים דרך אג"ח מיועדות.

שינויים אלו לצד שינויים בשוקי ההון, השכר בישראל שנותר באופן כללי נמוך למרבית האוכלוסייה, יוקר המחיה וכיוצא באלו יוצרים מצב בו עבור רבים מאוד – ואין דרך נעימה לומר זאת – ההפרשות לפנסיה וכל שנות החיסכון לא יספיקו למטרת קיום בכבוד לאחר גיל הפרישה.

הסטטיסטיקות והתחזיות האקטואריות צופות קצבאות פנסיוניות נמוכות בעוד כמה עשורים וכספים שלא מספיקים לקיום מעבר לבסיסי, בטח לא לתנאי הפרישה להם הורגלו העובדים בישראל בעבר. כך שעל פניו יש גורמים הטוענים כי מודל הפנסיה הקיים קורס וחייב לעבור שינויים מבניים.

מה עושים?

התשובה לשאלת הפנסיה מורכבת מאוד והיא מהותית כמעט לכל החוסכים הפעילים כיום ולחוסכים הצעירים שיצטרפו למעגל העבודה בקרוב.

מעבר לשינויים מבניים שהמדינה צריכה לעודד ולבצע בשוק הפנסיה, החוסכים עצמם צריכים, כנראה, להגדיל כמה שניתן את ההפרשות לפנסיה ובעיקר לחפש אפיקי השקעה וחיסכון אחרים, עם תשואות איכותיות ורמות סיכון נאותות.

אפיקים ותוספות אלו יכולים לכלול השקעה בנדל"ן, השקעות פרטיות בשוקי ההון, ירושות, הפרשות לאפיקי חיסכון אחרים ועוד.