בעבר, כאשר שוק העבודה הישראלי פעל על פי מאפיינים מסורתיים, עובדים רבים קיבלו כיסוי פנסיוני מתוקף הסכמים קיבוציים. כיום, כאשר יותר ויותר עובדים מועסקים על פי חוזה אישי וכאשר רבים מהם נודדים בין מקומות עבודה שונים במהלך גילאי העבודה, החובה לדאוג לפנסיה מוטלת בעיקר על כתפיהם.
בשנים האחרונות ניסתה ממשלת ישראל לקדם רפורמות מקיפות בתחום הפנסיה. בין הרפורמות ההלו ניתן לציין כמה פעולות חשובות כגון הפיכת קופות הגמל למכשיר פנסיוני לקצבה, הפרדת החסכונות הפנסיוניים מהבנקים כן קידום פנסיית חובה.
למרות צעדים אלה, המצב בישראל בתחום הפנסיוני עדיין רחוק מלהשביע רצון. מומחים שונים ממליצים להכניס לענף הפנסיה בישראל מאפיינים חשובים ממודל הפנסיה האנגלי. בסקירה הנוכחית נראה מהו בדיוק מודל זה ומהו השיפור לעומת המצב הקיים נכון להיום.
חוק פנסיית חובה
לפני שנראה מהו מודל הפנסיה האנגלי יש להכיר את המצב הנוכחי בישראל בתחום הפנסיה, וזאת לאור כמה מהלכים חשובים מהשנים האחרונות. חוק פנסיית חובה, שנחקק לפני מספר שנים נועד לאפשר ליותר עובדים בישראל לדאוג לעתידם הפיננסי. על רקע מציאות שבה עובדים רבים לא הפרישו כספים לטובת חסכונות לגיל פרישה הוחלט להטיל את האחריות על העובד ועל המעביד.
כדי שתהיה משמעות לחובה זו קבע החוק הפרשת חובה על פי אחוז מסך השכר שאותו חייב המעסיק להפריש וכך גם העובד. נכון למועד כתיבת שורות אלה, ההפרשה המשותפת עומדת על 17.5 אחוזים, כאשר מתוך סך זה כשליש מפריש העובד ואת היתרה – המעסיק. אך עם כל הכבוד לחוק זה, שהוא בהחלט חשוב, מודל הפנסיה האנגלי מעודד הפרשה בסכומים משמעותיים יותר, תוך ניצול הכלי של הטבות מס ועל פי חלוקה נכונה יותר לאורך השנים.
חיסכון עם הטבות
על מנת לעודד הפרשות פנסיוניות בהיקפים מתאימים מעניקות ממשלות בכל העולם הטבות לחוסכים, בצורה של הטבות מס. כאן מצוי ההבדל הגדול בין השיטה הישראלית לבין השיטה האנגלית. בישראל, הטבות המס ניתנות ברמה שנתית, כאשר מי שעובר את תקרת ההפקדות לא נהנה מהטבת מס מתאימה ומי שמפריש מעט מידי – לא נהנה מהטבת המס המקסימלית שהוא זכאי לה.
מצב זה יוצר עיוותים רבים. מצד אחד, העובדה שהכנסות אינן דומות לאורך השנים מקשה במיוחד על חוסכים צעירים להפקיד סכומים משמעותיים, דווקא כאשר אין להם התחייבויות ועול של גידול משפחה. מצד שני, עובדים שהגיעו לרמות שכר גבוהות אינם יכולים ליהנות מהטבות מס על הפרשות שהם יכולים להרשות לעצמם.
כדי להבהיר את המצב, להלן כמה נתונים: עבור הפקדה בקרן השתלמות ניתנות הטבה עד לשכר מרבי של כ-15000 ₪ לחודש. עבור הפקדות לחסכונות פנסיונים ארוכי טווח, גובה ההכנסה תלוי בשאלה האם מדובר על שכיר או על עצמאי, כאשר שכיר יכול להפריש עם הטבות מס עד לשכר של כ-8500 ₪ ועצמאי עד לסך של 17000 ₪ לכל חודש.
על פי מודל הפנסיה האנגלי, הטבות המס אינן ניתנות ברמה שנתית. באנגליה כבר הבינו שהבדלי ההשתכרות משתנים עם הגיל ובנוסף, היכולות לבצע הפקדות פנסיוניות תלויות גם בשונות בהוצאות על מחיה. לכן, נקבע סף מסוים שעד אליו ניתן לקבל הטבות מס, כאשר ההתייחסות הינה לכל חיי החוסך. אין משמעות לשנות מס שונות, לעניין זה, כמקובל בישראל.
למי שסבור שתקרה זו מצומצמת, נסבר את האוזן ונספר שמדובר על סכום הרבה יותר גדול מזה שמקובל בישראל סכום שווה ערך לקרוב ל-10 מיליון ₪. בישראל, גם עבור מי שיכול לנצל את כל ההטבות באופן מקסימלי (מה שלא קורה בפועל) מדובר על סכום נמוך בהרבה.